'וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלקיך, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם'

כתב רבינו האור החיים הקדוש לפרש את סמיכות הפסוקים והענינים. שהכוונה היא, שאם האדם ישכח שהקדוש ברוך הוא נותן לו את הכח לעשות חיל, והקדוש ברוך הוא גומל עמו טובות תמיד, עלול הוא לסור לחלוטין מדרך התורה, עד כדי כך שיגיע למצב שילך לעבוד עבודה זרה רחמנא ליצלן.

וכותב רבינו הקדוש דברים נוראים בענין זה, וזה לשון קודשו: 'שצריך לתת לבו על טובתו, כי מה' היתה לו. ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה, ודרך זה יכנס לאבדו. הא למדת, שזכירה זו גדר גדול לעבודת ה', ומחסרונה ידיחנו השטן ממדריגה למדריגה למטה ממנה. עד כאן לשון קודשו.

ובפרשת ויחי על הפסוקים 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה'. כותב רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: 'דרך הצדיקים כשזוכרים הטוב אשר הגיעם, חולקים כבוד לה' כי הוא הנותן, כאומרו 'הילדים אשר חנן אלקים' עד כאן לשון קודשו.

פירוש הדברים, לרבינו הקדוש היה קשה מדוע הוסיף יוסף בתשובתו את המילים 'אשר נתן לי אלקים' שהרי לא נשאל על זה, וגם יעקב ידע זאת? אלא שכך הוא דרכן של צדיקים, להזכיר תמיד בפיהם שכל מה שיש להם, הם מתנת חינם מאת הקדוש ברוך הוא.

רבינו הקדוש מוסיף, שכך נהג יעקב אבינו, כשפגש אותו עשו אחיו עם נשיו וילדיו, ושאל אותו 'מי אלה לך' וענה לו 'הילדים אשר חנן אלקים את עבדך' ולכאורה היה לו לענות במילה אחת ילדיי אלא כל פעם שהזכיר דבר שיש לו, הקפיד להזכיר שזה מאת ה'.

ולפי דברי רבינו הקדוש בפרשתינו, מקבלים דבריו כאן ביאור עצום ונורא, שיעקב ויוסף היו תמיד מעוררים עצמם לזכור את טובות ה' עמהם, כדי שלא יבואו לידי כפירה חס ושלום.

[אור החיים עקב פרק ח פסוק ט. ויחי פרק מט פסוק ח]